פסק-דין בתיק ת"א 661-06

התובעת 1 התקשרה עם הנתבעת בהסכם לבנייה ולהפעלה של מזנון בבית הספר מקיף ד' באשדוד. התובע 2, הינו מנהל ובעלים בתובעת 1.

לטענת התובעים, הצעת התובעת במכרז שנערך בשנת 2000, בו זכתה, היתה לבנייה ולהפעלת המזנון לתקופה של 9 שנים, אולם בהסכם שנחתם נרשם 6 שנים במקום 9 שנים.

לטענת התובעים, בשל עיכובים, החלה הפעלת המזנון רק במחצית שנת 2002. לטענת התובעים, תקופת ההפעלה צריכה להימנות ממועד זה, במשך 72 חודשי עבודה, ללא חופשות ותקופות בהן המזנון אינו פועל.

התובעים טוענים, כי בבניית המזנון הושקעו סכומים נכבדים, מתוך כוונה להפעיל המזנון לאורך כל התקופה.

לטענת התובעים, הנתבעת (באמצעות בית הספר) הפרה את ההסכם במספר הפרות, הכוללות פתיחת שערי בית הספר בהפסקות, העמדת פחי אשפה ליד  המזנון, העמדת מכונות מזון ושתיה בבית הספר, העדר אפשרות למקומות ישיבה בסמוך למזנון, הוצאת דיבה על גובה המחירים במזנון והעדר הזמנה מהמזנון בעת אירועים.

לנוכח המחלוקות והטענות ההדדיות של הצדדים, נערכו כבר בשנת 2003 מספר ישיבות בהן הועלו פתרונות אפשריים. במסגרת זו הועלתה אפשרות לפיצוי התובעים (ובקשר לכך דובר גם על מינוי שמאי מוסכם) ומנגד גם הועלתה האפשרות להאריך תקופת ההפעלה ל- 7 שנים והתובעים יוכלו למצוא רוכש למזנון.

המשא ומתן בין הצדדים נמשך תקופה ארוכה, עד אשר ביום 16.3.06 סוכם בין הצדדים, כי ישולם לתובעים סך של 50,000 $ כפיצוי ובתמורה יוחזרו מפתחות המזנון לבית הספר.

לטענת התובעים, למרות ההסכם האמור, הנתבעת לא שילמה את סכום הפיצוי והתנערה מההסכם שנחתם.

לפיכך, התובעים דורשים פיצוי על מלוא נזקיהם, בהתאם לחוות דעת של שמאי מטעמם ולחלופין - את הסך של 50,000$ לפי ההסכם מיום 16.3.06.

התובעים מציינים בכתב התביעה, כי לנוכח העובדה שהנתבעת לא שילמה את סכום הפיצוי, נאלצו התובעים לשוב ולהפעיל את המקום בצורה נפסדת, למשך מספר חודשים נוספים, עד אשר הודיעה הנתבעת שעליהם לעזוב את המקום. במחצית שנת 2007, יצאו התובעים מהמזנון בהתאם לדרישת הנתבעת.

לעניין גובה הנזקים, התובעים טוענים כי מתוך 6 שנים, הופעל המזנון בפועל 3 שנים בלבד, מתוכן שנה אחת שהשכירו המקום באישור הנתבעת וקיבלו דמי שכירות מופחתים. הנזק המוערך עומד על סך של 245,000 ש"ח לכל שנה, היינו סך של 735,000 ש"ח, אשר בצירוף מע"מ וכן הפרשי הצמדה וריבית, עומד על סכום כולל של 1,138,314 ש"ח.

בנוסף, התובעים דורשים פיצוי בגין ההפרעות להפעלת המזנון, ובקשר לכך העריכו נזקיהם בסך של 122,500 ש"ח לכל שנה שבה הופעל המזנון. התובעים העמידו נזקיהם בגין רכיב זה של התביעה, לתקופה של 3 שנים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית,  על סך 569,157 ש"ח.

עוד דורשים התובעים פיצוי בגין שנה נוספת, אשר לפי טענתם הוארכה תקופת ההפעלה. כמו כן, התובעים דורשים פיצוי לפי שיעור הפיצוי המוסכם, אשר חל לפי ההסכם לבנייה ולהפעלת המזנון לטובת הנתבעת, ומבקשים להחיל הוראה זו של ההסכם, גם כלפי התובעים.

הנתבעת טענה לקיומה של התיישנות, בכל הנוגע לעילת התביעה של התובעת 1, אשר צורפה כתובעת רק במהלך הדיון בתובענה, בהתאם להחלטה מיום 17.3.11.

הנתבעת מכחישה את טענות התובעים לגבי השינוי בהסכם לבנייה ולהפעלת המזנון.

כמו כן, הנתבעת מסתמכת על הוראות ההסכם לבנייה ולהפעלת המזנון, לעניין תקופת ההפעלה. לעמדת הנתבעת, תקופת ההפעלה היתה עד לחודש 5/07. מאוחר יותר הנתבעת התירה לתובעת להפעיל המזנון חודש נוסף, עד סוף חודש 6/07.

לטענת הנתבעת, בפועל התובעת לא פינתה את המזנון במועד האמור, אלא רק ביום 22.7.07. על כן, התובעת מיצתה את מלוא תקופת הפעלת המזנון.

הנתבעת מכחישה את טענותיהם של התובעים לגבי הפרות מצד בית הספר בקיומו של ההסכם. לטענת הנתבעת, התובעת לא הפעילה את המזנון בהתאם להסכם האמור, ובקשר לכך הצטברו תלונות רבות.

הנתבעת כופרת בתוקפו של ההסכם שנחתם ביום 16.3.06. זאת, מכיוון שעל ההסכם חתמו, מלבד התובע, מנהל בית הספר מר רמי נעים ונציג ועד ההורים, אשר אינם מוסמכים לחתום בשם הנתבעת ולחייב את הנתבעת בכל חיוב כספי. לטענת הנתבעת, היא אינה צד להסכם האמור.